שלוש תיאוריות על מוצאו של זן האומיקרון, הוריאנט החמקן

רק בתחילת פברואר יוגש לארגון הבריאות העולמי דו"ח חוקרים מיוחד על מוצאו של זן האומיקרון. ארגון הבריאות העולמי הקים צוות ייעוץ מדעי שקיבל על עצמו את המשימה לזהות את מוצאם של פתוגנים חדשים (SAGO) והדו"ח שצוות זה יכין אמור לספק תשובות לכמה שאלות שממשיכות להטריד את הקהילה הרפואית והמדעית בכל הנוגע לאומיקרון.

בדיווח מיוחד שפורסם בשבוע שעבר ב-Nature, תחת הכותרת "מהיכן הגיע האומיקרון", מוצגות שלוש תיאוריות. הסיבה: "האומיקרון הוא כל כך שונה מהוריאנטים הקודמים של נגיף הקורונה כמו אלפא (הבריטי) ודלתא, ולפיכך וירולוגים שמתמחים באבולוציות של נגיפים מעריכים כי הזן, הקדום ביותר מבחינה גנטית, בכלל 'נולד' לפני למעלה משנה במועד כלשהו לאחר אמצע 2020. הסדרה הבלתי רגילה של מוטציות שהאומיקרון נושא התפתחה מתחת לרדאר של הוירולוגים, כך שהוא צץ לפתע משום-מקום ו"הותיר אותם באפלה".

עתה מנסים החוקרים לברר באילו תנאים התפתחה אצל זן נגיף הקורונה הזה יכולת ההדבקה הגבוהה שלו, וכאשר תינתן תשובה מבוססת מבחינה מדעית, ייתכן שניתן יהיה גם להסתייע בה כדי להבין טוב יותר את הסיכונים שיביאו עימם בהמשך וריאנטים חדשים. הבנה זאת תאפשר לקבוע את הצעדים הנדרשים כדי לגמד את יכולת ההדבקה המהירה.

על פי שלוש התיאוריות המרכזיות שנחקרות עתה, ייתכן מאוד שאף על פי שהחוקרים כבר ביצעו מיליוני רצפים גנומיים של הנגיף המקורי (SARS-Cov2), הם פספסו סדרה של מוטציות שהובילו להופעת האומיקרון.

תיאוריה שנייה מציעה כי הוריאנט הזה אולי פיתח מוטציות באדם אחד כחלק מזיהום דלקתי כרוני ממושך. הסבר אפשרי נוסף הוא שהזן צץ ומשגשג על בעלי חיים ששימשו לו מאכסן, למשל עכברים או חולדות. הערכה אחרת: ייתכן שהאומיקרון נוצר משילוב (קומבינציה) של שתיים ואולי אף שלוש האפשרויות הנ"ל.

ידוע מכבר כי לאומיקרון יותר מ-50 מוטציות בהשוואה לזן המקורי של הנגיף (זה שהגיח מסין), כאשר כ-30 מהן תרמו לשינויים במערך חומצות האמינו שבחלבון הספייק, שדרכו נאחז הנגיף בדפנות התא שהוא תוקף. בוריאנטים האחרים נמצאו רק עשרה שינויים מהסוג הזה במוטציות של הספייק. כמה מאותן מוטציות אפשרו לנגיף יכולת גבוהה יותר של התקשורת לקולטן ACE2 – נקודת העגינה שממנה מתאפשר לנגיף לחדור למערכת החיסונית של האדם שנדבק בו.

לאומיקרון יכולת היאחזות טובה יותר בעת ההתקשרות שלו לקולטן וכמו כן יש לו יכולת גבוהה יותר לחדור לנוגדנים המנטרלים שחוסמים את פעילות הנגיף. מה שמייחד אותו עוד היא יכולת פחותה של התמזגות ו"התכה" לממברנת התא ובמקום זאת הוא משיג את יכולת החדירה שלו לאחר ששהה זמן מה בתוך בועית ליפיד (endosome).

יותר מעשר מוטציות של האומיקרון נחשבות לנדירות ביותר, כמה מהן לא התגלו מעולם במחקרים מדעיים. עם זאת קיימת השערה כי קבוצה זו של מוטציות אינה מקנה שום יתרון לנגיף.

כמו כן מסקרנת את החוקרים סוגיה אחרת הקשורה באומיקרון: ידוע כבר על שלושה תת זנים שלו, "אחאים רחוקים" כפי שמכנים זאת המדענים, ואלה מסומנים BA3, BA2, BA1. נראה שכולם הופיעו באותו הזמן אבל רק שניים "השתלטו על העולם". משמעות הדבר היא שהאומיקרון יצר שונות (diversify) עוד לפני שמדענים בכלל שמו לב אליו.