במחקר עוקבה תצפיתי, החוקרים בחנו כיצד בדיקות מטוש אף מהירות לזיהוי הדבקה בנגיף הקורונה (COVID-19) בבית עשויות להשפיע על העיתוי של גילוי הזיהום וההעברה ביתית לאחר מכן. בדיקות אלו דורשות עומס נגיפי גבוה כדי להניב תוצאה חיובית, בניגוד למחקרים שהראו שניתן לזהות את הנגיף המדבק בדגימות דרך הפה מספר ימים קודם לכן.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת PLoS One, החוקרים שאפו לבחון האם מקרי אינדקס שזוהו על ידי מטוש אף מהירות לזיהוי נגיף הקורונה מעבירים את הנגיף לבני ביתם בתדירות גבוהה יותר מאשר מקרים שזוהו על ידי בדיקות באמצעות מתודולוגיות או סוגי דגימות שונות.
החוקרים איתרו 370 אנשים מ-85 משקי בית, שלכל אחד מהם מקרה של מחלת קורונה לאחרונה. המשתתפים נבדקו מדי יום באמצעות RT-qPCR על סוגים שונים של דגימות בדרכי הנשימה העליונות שאספו בעצמם. מודל סטטיסטי ניתח גורמים כמו גודל משק הבית, גזע/אתניות, גיל, מצב חיסון, וריאנט ויראלי ושיטות בקרת זיהום כדי להבין את השפעתם על ההעברה. ההעברה כומתה על ידי שיעורי התקף משניים מותאמים (aSAR) ויחס סיכויים מותאם (aOR).
מתוצאות המחקר עולה כי למשקי בית שבהם מקרה האינדקס זוהה לראשונה בבדיקת מטוש אף מהירה היה שיעור התקף משני של 53.6% (רווח בר סמך 95%, 38.8%-68.3%) גבוה משמעותית מ-27.2% (רווח בר סמך 95%, 19.5%-35.0%, p value = 0.003) שנצפו במשקי בית המשתמשים בסוגי בדיקות אחרים. יחס הסיכויים המותאם להעברה היה 4.90 (רווח בר סמך 95%, 1.65-14.56), מה שמעיד על סבירות גבוהה יותר להפצת הנגיף כאשר נעשה שימוש תחילה בבדיקת מטוש אף.
החוקרים סיכמו כי שימוש בבדיקות מטוש אף מהירות לזיהוי ראשוני של נגיף הקורונה והתחלת אמצעי בקרת זיהומים עשויים להיות פחות יעילים בבלימת ההעברה לבני הבית בהשוואה לסוגי בדיקות אחרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
