במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Pediatric Pulmonology, החוקרים ביקשו להעריך אסטרטגיות ניהול ותוצאות ריאתיות עבור תינוקות יונקים עם דיספגיה אורו-פארינג'יאלית.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי של תינוקות יונקים שאובחנו עם דיספגיה אורו-פארינג'יאלית עם שאיפה או חדירת הלרינקס בתיעוד מבדיקת הוידיופלורוסקופיה (VFSS). החוקרים בדקו את הרשומות הרפואיות כדי לאסוף מידע הכולל מידע על תוצאות VFSS המלצות של קלינאי תקשורת, תוצאות של צילום חזה, תוצאות של שטיפה ברונכואלוואולרית (BAL) בתוך שנה אחת מ-VFSS ואשפוזים הקשורים לשאיפה המתרחשים לפני או באותה שנה שנעשה ה-VFSS. הנבדקים סווגו לפי כאלה שהורשו או לא הורשו להניק בהתבסס על ה-VFSS. הפרופורציות הושוו עם המבחנים והאמצעים המדויקים של צ'י בריבוע, המבחן המדויק של פישר, וגם של מבחן t.
בסך הכל נכללו שבעים ושישה תינוקות (בני 4.7 ± 0.4 חודשים), שמתוכם, ל-50% (38) הייתה שאיפה ול-50% (38) הייתה חדירת הלרינקס. לאחר VFSS, 70% (53) אושרו להנקה ואילו 30% (23) לא קיבלו אישור להנקה.
תוצאות המחקר הדגימו כי מטופלים עם שאיפה נטו פחות להניק (p= .006). עם זאת, 55% (21/38) מאלה עם שאיפה עדיין קיבלו אישור להניק. לתינוקות שאושרו להניק היו יותר אשפוזים ריאתיים באופן מובהק (p = .04) וגם היו בסיכון מוגבר לספירת נויטרופילים מוגברת (p= .02) ולגידול בתרבית ב-BALי(p = .01). ספירת נויטרופילים מוגברת באופן מובהק נמצאה גם אצל אלו שאושרו להנקה עם חדירת הלרינקס (p = .01).
לסיכום, תינוקות עם דיספגיה אורו-פארינג'יאלית שייעצו להמשיך להניק היו בסיכון מוגבר לדלקת BAL ויותר אשפוזים ריאתיים בהשוואה לאלו שנאמר להם להפסיק להניק.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
