מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מעריך כי הוריאנטים הרבים של הקורונה נוצרים אצל חולי קורונה כרוניים הסובלים מפגיעה קשה במערכת החיסונית. החוקרים מעריכים כי אותם חולים כרוניים סובלים מפעילות מועטה של המערכת החיסונית באזור הריאות, והוריאנטים מנצלים זאת כדי לחמוק ממערכת החיסון החלשה ולהשתכן זמן ממושך בגוף. המחקר התפרסם בכתב העת Nature Medicine.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך בהובלתן של פרופ' עדי שטרן והדוקטורנטית שרי הררי מבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. לטענת החוקרים, סביר כי היכולת של הנגיף לשרוד ולהתרבות בגוף החולים ללא הגבלה מובילה לכך שאין בהכרח יתרון לפתח מוטציות שמעודדות מעבר מאדם לאדם, ועל כן היווצרות של וריאנט שמתפשט במהירות הוא מאורע נדיר. עם זאת, כאשר מספר ההדבקות ברחבי העולם מגיע למספר גבוה במיוחד, אותו מאורע נדיר הופך למציאות.
לדברי פרופ' שטרן, מאז פרוץ הקורונה, קצב המוטציות של הנגיף יצר תהיות רבות. מצד אחד, בשנה הראשונה של המגיפה נצפה קצב הצטברות מוטציות איטי יחסית. מאידך, מאז סוף 2020, מדי פעם ״קופצים״ לחיינו ווריאנטים שמאופיינים במספר גדול של מוטציות, הרבה מעבר לצפוי. השערות שונות בעולם המדע על הקשר בין חולי קורונה כרוניים לקצב היווצרות מוטציות עלו, אך הנושא טרם הוכח.
במחקר החדש פרופ' שטרן וצוות המעבדה שלה מאירים חלק מהפאזל המורכב ומנסים להשיב על השאלה המדעית כיצד נוצרים וריאנטים. פרופ' שטרן מסבירה: "הקורונה מתאפיינת בכך שבכל אוכלוסיה ישנם אנשים שבעת ההדבקה יהפכו לחולי קורונה כרוניים. בחולים אלה, הוירוס נשאר בגופם פרק זמן ממושך והם מצויים בדרגת סיכון גבוהה למחלה חוזרת ונשנית. בכל המקרים שנצפו עד כה, היו אלה חולים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כאשר אחת הזרועות של המערכת פגועה ואינה מתפקדת. במונחים אבולוציוניים, חולים אלה מהווים 'מדגרה' של נגיפים ומוטציות - הנגיף שוהה זמן רב בגופם ומצליח להסתגל למערכת החיסון ולטיפולים שהחולה מקבל על ידי צבירת מוטציות שונות".
המחקר כלל בחינה של חולי קורונה כרוניים בבית החולים איכילוב בתל אביב. התוצאות מצביעות על תמונה מורכבת: מצד אחד לא נמצא קשר ישיר בין טיפול תרופתי להתפתחות הוריאנטים. מצד שני, התגלה שהמערכת החיסונים הפגומה של החולים היא שיוצרת לחץ על הנגיף להשתנות. למעשה, החוקרים גילו כי ישנם חולים כרוניים שהראו דפוס של החלמה לכאורה, ולאחר מכן המחלה חזרה. בכל אותם חולים, הנגיף חזר בצורה מוטנטית, כלומר ההחלמה לא היתה מלאה, דבר שמזכיר חלקית את דרך הפעולה של נגיף ה-HIV לאחר טיפול תרופתי לקוי.
בבחינה מעמיקה של חולים מסוימים, החוקרים גילו שכאשר יש דפוס של החלמה לכאורה (שמבוסס על בדיקות מטוש שליליות הנדגמות מאזורי הלוע והאף), הנגיף בעצם ממשיך להתקיים בריאות, ולכן עלתה הסברה שהנגיף צובר מוטציות בריאות, ואז ״מטפס״ חזרה לאזורי הנשימה העליונים.
יחד עם זאת, התמונה כאמור מורכבת: החוקרות גילו שעל אף שהחולים הכרוניים מתאפיינים בקומבינציות שונות של מוטציות שמאפשרות התחמקות מנוגדנים, זו לא כל התמונה המלאה. דווקא מוטציות מוכרות שמאפשרות לנגיף להיות מועבר מאדם לאדם באופן יעיל – אותן מוטציות לא נצפו מעולם בנגיף המדביק את החולים הכרוניים. זהו ממצא משמח כיוון שהוא מעיד על כך שלא כל וריאנט שייווצר בגופם של חולים כרוניים יהפוך לוריאנט בעל יכולת התפשטות באוכלוסיה הכללית.
פרופ' שטרן: "במחשבה עמוקה, ניתן להסביר תופעות אלו בצורה הבאה: הוריאנט הצליח להשתכן אצל חולה כרוני שסובל מפגיעה במערכת החיסונית. הוא למעשה מצא גוף 'נוח' בו הוא יכול להישאר ולהתקיים זמן רב. בתנאים האלה, הנגיף משפר עמדות בתוך גוף החולה והוא נטול מוטיבציה לעבור לאדם אחר. ייתכן שאף מוטציות שמאפשרות מעבר לאנשים אחרים מגיעות על חשבון התחמקות מנוגדנים, ולכן דווקא הוירוס יוותר על מוטציות מסוג זה לטובת מוטציות לחמיקה ממערכת החיסון של החולה אותו הוא מדביק.
"הקורונה", מסכמת פרופ' שטרן, "מתגלה במורכבותה ומציבה בפני הקהילה המדעית אתגרים רבים. אני מאמינה שמחקרנו הצליח לגלות נדבך חסר בתמונה הגדולה ולאפשר פתח למחקרי המשך שיגלו את מקורם של הוריאנטים השונים. המחקר מדגיש את חשיבות ההגנה על אותם חולים מדוכאי חיסון, שנמצאים בסיכון גדול ממחלת הקורונה עצמה ושעלולים להוות מאגר להיווצרות הוריאנט הבא".