דעות

אקורדיון של הגבלות וסגרים או חזרה מבוקרת לשגרת חיים?

מול חוסר הוודאות ביחס לאפקט החיסונים והעתיד לקרות ב-2021, הימים הקרובים צפויים להיות משמעותיים - הממשלה תצטרך לקבל בהקדם החלטה קשה באיזה נתיב לבחור

"אסור להתעלם מהפגיעה בחיי אדם שנלווית למודל סגר לסירוגין". צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

לאחר שנה של התמודדות עם גלים של תחלואת קורונה נדמה כי מתגבשת ההבנה שוירוס הקורונה, על המוטציות והוריאנטים השונים שלו, צפוי להישאר בקרבנו עוד זמן רב מאוד – עמוק לתוך 2021, ואולי אף מעבר לכך.

התחלואה תמשיך ללוות את חיינו בגלים ובעוצמות משתנות. נוכח זאת, בימים אלה ישראל ניצבת בפני צומת דרכים והכרעה דרמטית: אקורדיון של הגבלות וסגרים, או חזרה מבוקרת לשגרת חיים. כבר עתה חשוב להבין שלא מדובר בבחירה קלה או פשוטה מבין האלטרנטיבות הברורות. שלא יהיה לאף אחד ספק, כל החלטה שתתקבל, לכאן או לכאן, צפויה לגבות מחיר כבד מאוד מהציבור בישראל – בכלכלה, בבריאות ובחברה.

שנה של מלחמת התשה מול וירוס הקורונה שחקה עד דק את יכולת ההכלה של הציבור לעוד סגרים ואת החוסן הלאומי. כעת נוצרה בישראל צומת דרכים ייחודי שבכוחו להכריע כיצד תיראה 2021. מדובר בצומת דרכים שלא היה קיים עד כה.

מה בכל זאת השתנה בחודש האחרון? מצד אחד, ב-19 בדצמבר יצאה מדינת ישראל למבצע חיסונים חסר תקדים. הזמינות לחיסונים, הגעתם המהירה לישראל והנגשתם לציבור במהירות וביעילות, בזכות קופות החולים ובתי החולים, היא שיצרה בפתחה של 2021 מציאות חדשה רוחות רעננות של תקווה לצמצום ומיגור התחלואה.

מהצד השני, מדצמבר, ואולי אף קודם, התחיל מצעד המוטציות והוריאנטים של וירוס הקורונה לטרוף את הקלפים. מהמוטציה הבריטית דרך הדרום אפריקאית ועד הסמבה הברזילאית – ונראה שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. המוטציות הזניקו את קצב ההדבקה, תוך שהן מאיימות על ניצני התקווה של חזרה מהירה לשגרה. נכון להיום, נראה שקצב ההדבקה של המוטציות החדשות מדביק את קצב מבצע החיסונים המרשים.

הנה הנתיבים האפשריים:

נתיב 1 - מה שהיה הוא שיהיה

המשך הפעלת מודל סגר לסירוגין (אקורדיון: סגר-פתיחה–סגר) לעוד חודשים ארוכים, ובמקביל המשך הגדלת שיעור כיסוי המתחסנים. מי שבוחר בנתיב זה מקווה שבבוא היום, מעטה ההגנה בזכות החיסונים יגבר על איום קצב ההדבקה ממוטציה קיימת או כזו שעתידה לבוא, ואז אולי ניתן יהיה לחזור לחיי שגרה מוכרים.

נתיב זה בוחר שלא לקחת סיכונים בריאותיים מיידיים והוא מכיר באפקטיביות הרבה של סגר הדוק כאמצעי להורדת מקדם ההדבקה (R) לנקודת יעד מוגדרת, שליטה על התפשטות התחלואה וכפועל יוצא הצלת חיים. כמו כן, ביסוד מודל זה ניצב גם הרצון להבטיח מידה של הגנה מפני קריסת מערכת הבריאות. הגנה מפני גלי תחלואה שימשיכו לאיים על כושר הספיקה של מערכת הבריאות, שחיקת כוח האדם בבתי החולים ובקהילה, ובסופו פגיעה באיכות ובטיחות הטיפול במערכת הבריאות. שוב, הצלת חיים.

נתיב זה עשוי לסלול את הדרך לסגר מספר 4 במארס-אפריל ונוספים אחריו בהתאם לרמת התחלואה. מנגד, חסרונות מודל זה כבר ידועים: הרס חסר תקדים של הכלכלה, העמקת פערים בחברה, פגיעה קשה בתלמידי ישראל שלא יחזרו ללמוד וגם פגיעה גופנית ונפשית לרבבות אנשים. אסור להתעלם מהפגיעה שנלוות לשיטת האקורדיון גם בחיי אדם.

נתיב 2 - פותחים, מתחסנים ומתחזקים

חתירה לכיסוי רחב ככל שניתן של שיעור מתחסנים, עיבוי תשתיות פיזיות (מחלקות פנימיות ומיטות טיפול נמרץ) וכוח אדם במערכת הבריאות, אך במקביל פתיחה נרחבת של המשק הישראלי תוך חזרה מפוקחת לשגרת חיים לצד הקורונה.

מי שבוחר בנתיב זה מכיר בסיכוני התחלואה ומשמעויותיה, אך הוא בוחר לשלם מחיר מסוים בבריאות. וזאת, בתמורה לצמצום מיידי של הנזקים הישירים והעקיפים שהמשך מודל הסגרים וההגבלות גורם לכלכלה, לחברה ולחיי אדם. נתיב זה מכיר בחזרה לשגרה מפוקחת ומנוהלת של מערכת החינוך, המסחר, התרבות ועוד.

זהו נתיב שבין היתר מותנה בכך שמדינת ישראל תאפשר לכל אדם מעל גיל 16 שנה להתחסן (בהתאם להתוויות משרד הבריאות לחיסון) ובכך להגן על עצמו ועל סביבתו. בעוד שמי שבוחר מרצונו שלא להתחסן לוקח מידה רבה של האחריות על עצמו.

מנגד, ולצד היתרונות הרבים של נתיב, זה קיים חיסרון משמעותי: הכרה בעובדה שבזכות החיסון התמותה אמנם תהיה משמעותית נמוכה מתרחישי האימה (טרם כניסת החיסונים), אך שב-2021 יהיו עוד מאות רבות או כמה אלפי אנשים בגילאים שונים שימותו מקורונה. זהו מחיר כבד ומשמעותי שכל מי שבוחר בנתיב זה צריך להיות מודע לו. מי שבוחר בנתיב זה חייב בחודש הקרוב להכין את כל המערכות (חינוך, תרבות, מסחר כיו"ב) לחזרה מנוהלת ומבוקרת לשגרת חיי קורונה.

הנתיב הבלתי אפשרי - סגר עד אפס הדבקה

לצד שני הנתיבים הנ"ל, קיימת לכאורה גם אפשרות שלישית: מודל אפס הדבקה. לפי מודל זה, מדינת ישראל תטיל סגר חונק עד שרמת ההדבקה תרד ל-0, ואז נקיטת פעולות ממוקדות למיגור התפרצויות. אולם, לאור התפתחויות המוטציות, עלייה בקצב ההדבקה, עייפות הציבור מסגרים והגבלות, הפגיעה הדרמטית בחינוך, במסחר ובתרבות, ושיעור לא קטן מקרב האוכלוסיה שכנראה לא יתחסן נגד קורונה (ילדים, מהססים ומתנגדים) - הישימות וההיתכנות של מודל זה נמוכות מאוד. לאור כל זאת, נראה שנותרנו עם שני נתיבים ריאליים.

הימים הקרובים צפויים להיות משמעותיים ויש חוסר ודאות רב ביחס לאפקט החיסונים ולעתיד לקרות ב-2021. הממשלה תצטרך לקבל בהקדם החלטה קשה ובעלת משקל רב באיזה מנתיבים תצעד ישראל.

הכותב הוא מומחה למשפט רפואי; מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובפקולטות למשפטים, חבר הוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית (ועדת גרמן)

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  דעות,  חדשות,  ד"ר עדי ניב יגודה,  סגר,  מבצע חיסונים,  שגרת קורונה,  מערכת הבריאות,  19-COVID
תגובות
29.01.2021, 11:28

זה הרבה יותר מורכב, כי זו מגפה שאנחנו לא מספיק מכירים אותה ולומדים אותה תוך תנועה, מה גם שהרפואה זה לא מתמטיקה, ועם ישראל מורכב מפסיפס מגוון והטרוגני מאוד וכבר לא כל כך ידידותי לעצמו, וכשיש ערוב בין רפואה ופוליטיקה זה מוקש בעיתי מאוד. וברקע מספרים לנו שישראל נמצאת במקום ה 35 במדד השחיתות והשקיפות בעולם. אז מה לעשות אנחנו לא דנמרק ניו זילנד או פינלנד. לכן קשה מאוד מאוד ליישם מודלים להתמודדות בקורונה במציאות הנוכחית....