דעות

מערך הסיעוד הוא עמוד השדרה של מערכת הבריאות - האם יזכרו את הגיבורים במסיכה?

קרנם של אחים ואחיות עלתה וזכתה לתהילת אמת בתקופת המאבק בקורונה. הגאווה המקצועית עלתה לשחקים אבל השמחה והתרוממות הרוח לא נשארו כאן להרבה זמן

טיפול בחולה במחלקת קורונה בישראל. צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

בחצי השנה האחרונה מגיפת קורונה אתגרה את מדינת ישראל, יחד עם כל העולם, והציפה סוגיות משמעותיות רבות בהתנהלות מערכת הבריאות. אחיות ואחים בבתי חולים ובקהילה עמדו בחזית והעניקו טיפול איכותי מסביב לשעון לבאים בשערי מוסדות הבריאות. למרות החשש מהדבקה, מחסור חמור בציוד מיגון אישי, נטל רגשי ונפשי כבד, ילדים מחוץ למסגרות חינוך ומשפחה שנשארה ללא הורה בעורף, התגייסו האחים והאחיות להציל חיים והתייצבו למלחמה מול הנגיף.

העומס היה כבד. משמרות ארוכות של 12 שעות רצופות בסרבלים לא נושמים ובמסיכות חונקות, מועקה נפשית בעקבות סבל ומוות של המטופלים תוך ניתוק ממשפחותיהם, קושי פיזי של עבודה בחדרי בידוד, הסתגלות לעבודה במחלקות ייעודיות לקורונה וצוותים שהורכבו במיוחד, למידה של שיטות טיפול חדשות, מעברים, משימות מרובות ומורכבות ועוד גורמים שהעמידו אתגר אישי ומקצועי בפני אנשי המקצוע הרפואי בתקופת המגפה.

בשיאה של ההתפרצות, הציבור הכיר וידע להוקיר את הגבורה של המטפלים בכל רמות העשייה. מחוות הצדעה לאחים ואחיות הלוחמים בקורונה הפכו לשגרה. סרטונים של הציבור מוחה כפיים, תמונות של אחיות ואחיות בלבוש מגן מלא, באתגרי טיפול שונים, הציפו את דפי העיתונות, אתרי החדשות ורשתות חברתיות. סיפורים של גבורה ליד מיטת החולה עלו לראיונות בטלוויזיה וצוטטו על ידי מנהיגים פוליטיים ומקצועיים ברמות הגבוהות של הפוליטיקה, משרדי ממשלה, צה"ל, ארגוני מתנדבים, עמותות וגופים משמעותיים נוספים.

צוות רפואי במטס יום העצמאות. צילום: מרים אליסטר/ פלאש 90

בשיא המגיפה סקטור האחים והאחיות זכה גם בבשורה מרגשת. אח ואחות שמטפלים בחולי קורונה בבתי חולים הדליקו משואה ביום העצמאות בטקס מרגש ומעצים. קרנם של אחים ואחיות עלתה וזכתה לתהילת אמת בתקופת המאבק בקורונה. הגאווה המקצועית עלתה לשחקים! אבל השמחה והתרוממות הרוח לא נשארו כאן להרבה זמן.

עם חלוף הגל הראשון, ירידה בשיעורי ההדבקה ומספר המאושפזים הקשים והמונשמים, סגירת מחלקות קורונה בבתי החולים, זרקור המצלמות והמדיה החל להתרחק מהגיבורים החדשים הישנים, והצל של עשיית השגרה היומיומית חזר והתקרב לשורות המטפלים בלבן שלפני רגע היו במרכז הבימה. את הבימה תפסו חדשות עדכניות של התגוששות בזירה הפוליטית והמשפטית, אירועים פליליים והמשבר הכלכלי.

הגל השני שחזר אלינו בקיץ לא הביא איתו אותן התרועות של הגל הראשון. המצב העגום של מערך הסיעוד זועק לשמיים. הצעדים לחיזוק ושיפור המצב נראים כזמניים במתכונת של פלסטר לחתך עמוק ומדמם. הפתרונות לטווח קצר, שהוצעו במענה ללחץ התקשורת, נראים בגדר של "מעט מדי ומאוחר מדי"

מערכת הבריאות, עם כל קשייה ומצוקותיה, אחים ואחיות, רופאים ורופאות שעדיין לא התאוששו מקולות הקרב והצלקות של המלחמה בנגיף, החלו לחזור לשעות עבודה רגילות, למחסור בכוח אדם ובמשאבים, למצוקות היומיום המערכתיות שנמצאות כאן שנים רבות ובלטו כל כך בתקופת המשבר הבריאותי העולמי. חזרו גם אירועי האלימות כלפי הצוות הסיעודי והרפואי. אנשי המקצוע חזרו למלא את תפקיד שק האיגרוף המסורתי של מערכת הבריאות. הגל השני שחזר אלינו בקיץ לא הביא איתו אותן התרועות של הגל הראשון. המצב העגום של מערך הסיעוד זועק לשמיים. הצעדים לחיזוק ושיפור המצב נראים כזמניים במתכונת של פלסטר לחתך עמוק ומדמם. הפתרונות לטווח קצר, שהוצעו במענה ללחץ התקשורת, נראים בגדר של "מעט מדי ומאוחר מדי".

מצב מקצוע הסיעוד, כמייצג מובהק של מגמות ייבוש והרעבה של מערכת הבריאות לאורך השנים, דורש התערבות דחופה והשקעה לטווח ארוך. עם שיעור של 5.1 אחיות פר 1,000 תושבים בישראל, לעומת הממוצע של 8.8 ל-1,000 אחיות פעילות במדינות OECD (2019), מקום אחד לפני אחרון, המקצוע יתקשה לתת מענה בעתיד לאתגרים של מגיפות חדשות, מצבי חירום ושגרת הטיפול באוכלוסיה. חשוב לזכור, האחיות והאחים בישראל הם הערובה והבטחונות לבריאות הציבור בישראל.

עם התרגלות לרעשי המלחמה בקורונה, נשאלת השאלה האם אחרי תקופת הגבורה של המטפלים ליד מיטת החולה, מדינת ישראל תדע לגבות ולחזק את גיבוריה בצעדים מעשיים של תמיכה ועידוד. ולא, אני לא מתכוון להצהרות תמיכה והוקרה באמצעי מדיה (החשובים לכשעצמם), אלא בצעדים ומעשים משמעותיים של תקצוב מוגבר של מערכת הבריאות, הקצאת תקנים ופתיחת משרות, קביעה בחקיקה של תמהיל המטופלים פר אחות באתגרי הטיפול השונים, הקצאת משאבים נדרשים להעלאת מספר האחיות בישראל לרף המקובל ב-OECD, בניית תכנית רב שנתית לחיזוק מעמד המקצוע, וזאת במטרה להגדיל את מספר הפונים ללמוד סיעוד בישראל.

חשוב לזכור שמערך הסיעוד, אחים ואחיות בישראל, הם הסקטור הגדול ביותר בעולם הרפואה ומהווה עמוד השדרה של מערכת הבריאות בישראל. ואם בעמוד השדרה עסקינן, הרי הוא דורש תחזוקה, שימור וטיפוח בטווח ארוך ולא רק במשככי כאבים קצרי השפעה בתקופות עומס ומשברים.

ספרות:

OECD (2020), Nurses (indicator). doi: 10.1787/283e64de-en (Accessed on 04 May 2020)

OECD (2019). Health at a Glance. https://www.oecd-ilibrary.org/social-issues-migration-health/health-at-a-glance_19991312

נושאים קשורים:  ד"ר איליה קגן,  דעות,  חדשות,  סיעוד,  מגיפת הקורונה,  קורונה,  אחים ואחיות
תגובות

כל כך נכון!

אנונימי/ת
06.09.2020, 22:03

היכן תגובות תומכות של רופאים? נא להמתין...

אנונימי/ת
07.09.2020, 22:58

למה?ממתי האחיות-ובראשן הכשלון המהדהד- תמכו במאבקים שלנו?אפס באחריות ומאה עם הראש שתקוע במחשב ושלא לדבר על העפרון שנופל בתום שמונה השעות
תשארו בסיעוד שלכן כל עוד אתן לא מוכנות לקפוץ את קפיצת הדרך

08.09.2020, 09:42

חד משמעית

אנונימי/ת
03.10.2020, 19:20

הנטל על הסיעוד אינו מוטל בספק בבתי החולים בתנאים לא תנאים .אין גם לשכוח את אחיות בתי הספר שמתמקדות בהמשך מערך החיסונים השגרתיים גם כאשר אין מערך לימודים שוטף ומתמודדים יום יום עם התמודדות לא פשוטה.יישר כוח לכולם ויש לתגמלם ולהוסיף תקנים בבתי החולים .לעלותם למאה אחוז משרה כאשר יש מחסור באחיות.